כמה סוגיות בזכויות נפגעי עבודה

נפגעי עבודה יוכרו ככאלו באם מדובר באדם אשר נפגע בזמן עבודתו או בעקבותיה – בדרכו למקום העבודה או חזרתו ממנה. המוסד לביטוח לאומי הוא זה המוסמך לקבוע ולאשר באם הפגיעה תחשב כתאונת עבודה או לא.

אלו הנפגעים נוטים בתום לב לחשוב שהפניית המעביד באמצעות טופס 250 הניתן לקופת החולים ובו הכותרת "תעודה רפואית ראשונה לנפגעי עבודה" הוא האסמכתא לכך שמדובר בתאונה מסוג זה. בתעודה זו יצוינו בהמשך ההמלצות למספר הימים לאי הכשירות לעבוד. באם יש לאשר המלצה לימים נוספים מעבר לאלו שהומלצו בהערכה הרפואית הראשונה, על הרופא להמציא מסמך שכותרתו "תעודת רפואית נוספת לנפגע עבודה" ולהמליץ בו על הימים נוספים של אי הכשירות לעבוד.

כפי שכבר הוזכר, למעביד ולמסגרת הרפואית המטפלת את הסמכות לקבוע שמדובר בתאונת עבודה. האסמכתא הרשמית היא כמובן של המוסד לביטוח לאומי. במקרים בהם המוסד לביטוח לאומי אינו מכיר בתאונה כתאונת עבודה יש והדיון בסוגיה עובר לבית הדין לעבודה.

זכויותיהם של אלו הנפגעים למול הביטוח הלאומי מאוגדות ממספר של יסודות: הזכות לקבלת טיפול רפואי, הזכות בקשת תשלום עבור אובדן כושר עבודה, הזכות לקבלת מענק או קצבת נכות מעבודה, הזכות לקבלת גמלה או מענק מיוחד, הזכות לקבלת שיקום מקצועי והזכות לקבלת גמלאות תלויים (בני משפחה) בנפגעי עבודה.

כאמור, עבור נפגעי עבודה רבים התפיסה הראשונה היא שהמימון עבור ההוצאות הרפואיות נעשה על ידי קופת החולים, שאכן בשלבי הטיפולים הראשונים עושה כך אך בהמשך יש לזכור שדורשת היא החזרים מהמוסד לביטוח לאומי. מבחינתו של המוסד לביטוח לאומי המימון ייעשה רק כאשר נפגע העבודה פנה למוסד בדרכים המקובלות על מנת שיוכר כנפגע עבודה ובהנחה שהכרתו אושרה.

 

עבור אלו שהכרתם כנפגעי עבודה אושרה על ידי המוסד לביטוח לאומי חשוב לזכור שכל המלצה של קופת החולים לטיפול יש ותכוסה על ידי המוסד לביטוח לאומי. רופאים רבים בקופות החולים אינם מודעים לכך שכשמטופל מוגדר כנפגע עבודה זכאי הוא לטיפולים נוספים שאינם נמצאים בסל הבריאות אך ימומנו הם על ידי המוסד לביטוח לאומי. רופאים רבים, כאמור, נמנעים מלהציע טיפולים נחוצים אחרים מחוץ לסל הבריאות בשל התפיסה שטיפולים אלו ימומנו על ידי קופת החולים עצמה. אי לכך מוצאים עצמם נפגעי עבודה רבים מקבלים טיפול משמעותי ויעיל פחות ממה שיכלו לקבל וזאת בשל תפיסת הרופאים שטיפול נוסף ויקר ימומן על ידי הקופה.

זכות נוספת השמורה לנפגע עבודה נוגעת לדמי הנסיעה שלו בעבור אותם טיפולים רפואיים שנקבעו עבורו. החזר ההוצאות נעשה על ידי תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית. באם קבע הרופא המטפל שהנסיעה לחלק מהטיפולים כרוכה בנסיעה באמבולנס זכאי הנפגע להחזרי עלות הזמנת האמבולנס.

עבור נפגעי עבודה המוסד לביטוח לאומי מפצה את הנפגע בתקופה שלאחר התאונה בפיצוי של 75% ממשכורתו הממוצעת בשלושת החודשים האחרונים טרם פציעתו וזאת על ידי תקרות מסוימות הקיימות בחוק. במקרה ואי כשירות העובד עולה על 12 ימים מקבל הנפגע כסף מהמעביד בעבור תשעת הימים הראשונים. במידה ואי תקיפות של הנפגע עולה על 12 ימים מקבל הנפגע פיצוי מהיום השני של אי הכשירות שזו מתחלקת בין המעביד ובין המוסד לביטוח לאומי וזאת עד לתקופה של שלושה חודשים (90 יום).

הפיצויים ניתנים אך ורק אם העובד לא עבד בפועל וזאת על פי המלצת רופאיו המגובות במסמכים הנדרשים לכך. נפגעי עבודה אשר החליטו על דעת עצמם לא לקבל את המלצות המנוחה של רופאיהם אינם זכאים לאותם פיצויים מהמוסד לביטוח לאומי.

היבט חשוב נוסף שיש להדגיש הוא שנפגע עבודה המוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי ומקבל הפיצוי מהמעביד עבור תשעת הימים הראשונים אסור על המעביד לחשב ימים אלו כחלק מ-18 ימי המחלה הרגילים הניתנים לכל עובד. למול כך שמקרה זה מדובר על תאונת עבודה אסור בתכלית האיסור על המעביד לחשב תשעת ימים אלו כימי המחלה הרגילים הקיימים בחוק.