תאונות בגני שעשועים

פנאי רב עבור ילדים והורים בשעות אחר הצהריים מופנה לא פעם לביקור באחד מהפארקים וגני השעשועים הרבים המוצעים במרחבים ירוקים ופתוחים. גני שעשועים רבים הן אלה שבמרחבים הציבוריים והן אלה הקיימים במסגרות של בתי ספר וגנים מהווים גורם חשוב ובולט בהתפתחות הפיזית והמוטורית של הילדים. מעבר לכך מהווים הם מוקד של מפגש חברתי נוסף עבור ילדים רבים מעבר לשעות בית הספר ואף במסגרת החופש הגדול.

פתח לתביעות נזיקין

ניתן לומר בביטחון גם היום שרוב רובם של גני השעשועים בישראל אינם בטיחותיים דיו וברובם קיים חשש תמידי מגרימת פציעות ופגיעות לילדים המשחקים בו. נזקים לגופם של הילדים עלולים לקרות תוך כדי הפעילות על חלק מהמתקנים. כמעט בכל מתקן שקיים ישנו סיכון ממשי עבור הילדים כשניתן למנות מתקנים כמו: מגלשות מים (לרוב ימצאו יותר במסגרות של פארק מים), מגלשות רגילות, קרוסלות, נדנדות, סולמות חבלים, מתקני טיפוס ועוד.

ילד שנפגע או נפצע במסגרת של גן שעשועים יכול להגיש על יד הוריו תביעת נזיקין מול הגורם האחראי שהוא המחזיק במתקן והבעלים שלו. ברוב רובם של המקרים יהיה מדובר ברשות המקומית או העירייה שבתחומה נמצא גן השעשועים.

 

 

תביעות אלה לרוב נוגעות לשני היבטים מרכזיים: יש לא פעם והדבר נוגע למקרים בהם להתנהלות רשלנית ולא תקינה של נוהלי הבטיחות במקום שלא יושמו כנדרש. מקרים אלו נוגעים לרוב למסגרת של פארק מים ופארק מתקנים בהם על כל מתקן נמצא אחראי אשר מתדרך ומנהל את האנשים במקום זאת על מנת למנוע כל מקרה בטיחותי. ההיבט השני נוגע יותר לגני שעשועים הנמצאים במרחב הציבורי ובו פציעות של ילדים הנגרמות בשל מתקן שעשועים לקוי.

על אף התקנים המחמירים והמחייבים של מכון התקנים אודות הבטיחות בגני שעשועים רובם, כאמור, אינו עומד בתקני הבטיחות. במסגרת אותם תקנים על הרשות המקומית יש לבדוק ולפקח לפחות פעם בחודש ובאופן סדיר כל גן שעשועים בתחומה. תמונת המצב מראה שרשויות מקומיות ועיריות רבות מתרשלות ביישום תקנה זו ואלו שכן מקיימות פיקוח חודשי עושות זאת ברישול רב עד ליציאה לכדי חובה. הרישול המתמשך והמתמיד של תחזוקת גני השעשועים עלולה ליצור עם הזמן סכנות מוחשיות רבות עבור הילדים כשאלו עלולות להביא לפציעות חמורות שלא פעם מסתיימות בנכויות ואף במוות.

פיצויים משמעותיים

חשוב לומר ולהזכיר שגם על הורי הילדים מוטלת אחריות בפיקוח על ילדיהם בזמן השהייה בגן השעשועים. הציפייה מן ההורים לוודא שהמקומות אליהם הם הולכים עם הילדים אכן בטוחים. יש כמובן ציפייה מההורים לדווח על מתקנים הנראים מסוכנים. בהינתן, במקרים מצערים של פציעה הדבר נלקח בחשבון אך כמובן היבטים נוספים הנוגעים לגילו של הילד, תנאי שטח גן השעשועים, אופי הסיכון ואף ההוצאות הנדרשות בעבור מניעת הסיכון.

מקרים מצערים המגיעים לפתחו של בית המשפט יכולים להסתכם בפיצויים למשפחות שיכולים להגיע למאות אלפי שקלים ואף מיליונים. סכום הפיצוי תלוי ועומד במספר קריטריונים הנוגעים לרמת הנכות הצמיתה של הילד, דרגת הנכות התפקודית, מין הנפגע ומידת האשם של הילד ו\או הוריו.

חשוב לזכור שתביעות הנוגעות לפציעות ילדים בגני ילדים הן תביעות נזיקין עליהן חלה התיישנות לאחר שבע שנים. המעצור להתיישנות לתביעה קורת אך ורק בו החל התהליך בבית המשפט. פנייה לחברות הביטוח במקרים אלו אינה נחשבת לכזו שעוצרת את ספירת שבע השנים לכדי התיישנות.

לעניין ההתיישנות במקרים אלו יש, עם זאת, הקלה מסוימת. הרי ידוע שפציעות אלו חלות על קטינים ולכן תקופת ההתיישנות מתחילה מרגע הפיכתו של הקטין לבוגר בגיל 18, אזי שאותו ילד שהפך כבר לבגיר יכול לתבוע את האחראים לפציעתו עד גיל 25. למול כך יש לזכור שככל שחולפות השנים יהיה קושי לביסוס התביעה, איסוף ראיות ועדים וכיוב'. לא פעם אלו הנזכרים בגיל מאוחר מדי המתקרב לשבע שנות ההתיישנות לתבוע את האחראים נתקלים בעורכי דין המעדיפים לא לקחת עליהם התיק וזאת בשל קוצר הזמן שנותר להגיש התביעה כראוי בשל הנזק הראייתי שנוצר.